הכרעת דין בתיק פל"א 3780-04-13

בתיק זה מיוחסות לנאשם עבירות של נהיגה בלא רישיון נהיגה, נהיגה בזמן פסילה ונהיגה בלא ביטוח.

העובדות הרלוונטיות אינן שנויות במחלוקת. הנאשם אינו מחזיק ולא קיבל מעולם רישיון נהיגה.

למרות עובדה זו נמצא הנאשם נוהג ברכב ביום 6.1.11, ובגין עבירה זו הוגש נגדו כתב אישום לבית משפט זה בתיק 6386-01-11, אשר הדיון בו אוחד עם הדיון בתיק 6385-01-11, שנפתח בגין אותו אירוע ובו יוחסה לנאשם עבירה של נהיגה ברכב כאשר רישיון הרכב אינו תקף.

במסגרת ההליך הקודם הודה הנאשם באשמה, הורשע בידי כב' השופט בכר ורישיונו נפסל החל מיום 28.2.13 ועד תום ההליכים המשפטיים נגדו. אין חולק כי בדיון בהליך הקודם נכחו הנאשם ובא-כוחו, שאינו בא-כוחו בהליך שבפניי.

לאחר החלטה זו, נמצא הנאשם נוהג פעם נוספת ביום 10.4.13, לפיכך הוגש נגדו כתב האישום דנן.

סנגורו של הנאשם אישר כי בתיק שבפניי אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים אולם העלה טענה משפטית, לפיה הפסילה שהוטלה על הנאשם אינה תקפה, ולמעשה בטלה מעיקרה - VOID - וזאת לפי לשון סעיף 46 לפקודת התעבורה הקובעת כי היועץ המשפטי לממשלה, בא-כוחו, או קצין משטרה רשאים לבקש פסילתו של בעל רישיון נהיגה.

לפיכך, סבור הסנגור כי מאחר שהנאשם אינו מחזיק כלל ברישיון נהיגה לא ניתן לפסול אותו עד תום ההליכים.

עוד טוען הסנגור כי למעשה נפסל הנאשם בהליך הקודם כבר ביום 17.7.11, כך שהפסילה בחודש פברואר בטלה אף היא מסיבה זו.

המאשימה טענה כי סעיף 46 כלל אינו רלוונטי לעניין זה, פסילה עד תום ההליכים יכולה להיות מוטלת על אדם בהסכמה, כחלק מתנאי שחרור בערבות או בנסיבות אחרות.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אינני מקבל את טענת הנאשם, ולפיכך אני מרשיע אותו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

אינני סבור כי סעיף 46 ממצה את האפשרות להטלת פסילה עד תום ההליכים, וסבורני כי פסילה כזו יכולה להיות מוטלת גם בנסיבות אחרות, ובכל מקרה בו מוצא בית המשפט לנכון לעשות כן, על פי סמכותו הטבועה. לכל היותר ניתן לומר כי סעיף זה מגביל את סמכות המאשימה ככל שהיא מבקשת פסילת רישיון של נהג בלתי מורשה.

עיון בפרוטוקול מיום 17.7.11 מגלה כי הפסילה שם הוטלה לבקשת ההגנה, תוך רצון "לנצל" את תקופת המשפט בכדי לרצות לפחות חלק מהעונש שעשוי להיות מוטל על הנאשם בהמשך. סבורני כי כאשר הבקשה באה מפי ההגנה, בוודאי שסעיף 46, אשר לכל היותר מגביל את סמכות המאשימה כאמור, לא יחול עליה.

בנסיבות אלה, ספק בעיני האם חל סעיף 50 הקובע כי פסילה לפי סעיף 46 תפקע בחלוף 6 חודשים, אולם אין ספק כי בחודש פברואר הוארכה הפסילה בהחלטת כב' השופט בכר, וזאת לאחר שהנאשם הודה באשמה והורשע.

סבורני כי גם אם אקבל את כל טענות הסנגור באשר לפסילה "הראשונה", עדיין אין מקום לקבוע כי יש פגם בפסילה "השנייה". הפסילה הראשונה לא הוארכה מעבר לשישה חודשים וספק אם הייתה בתוקף בחודש אפריל 2013. יחד עם זאת, אין צורך להכריע בכך, שכן לא מצאתי כל פגם בפסילה השנייה, שהוטלה על הנאשם בחודש פברואר 2013.

סבורני כי בגדר סמכותו הטבועה של בית המשפט ליתן הוראות באשר לרישיון הנהיגה של מי שכבר הורשע על ידו, ולפיכך בשלב זה מוסמך בית המשפט לפסול רישיונו של אדם גם בלא בקשה כלשהי מפי מי מהצדדים.

אשר על כן, אני קובע כי ביום 10.4.13 היה הנאשם פסול מקבלת רישיון נהיגה, ולפיכך, בנוסף לעבירה של נהיגה בלא רישיון ביצע גם עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

אני מרשיע, אפוא, את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

ניתנה היום,  17 ספטמבר 2013, במעמד הנאשם, בא-כוחו עו"ד בולוס וב"כ המאשימה עו"ד ברבי. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: